אז מה רואים היום? חלק א'

כבר 12 שנים שאין לי טלוויזיה. אני גם לא רואה צורך להחזיק כזאת (לפחות כל עוד אין לי פלייסטיישן). כשהפסקתי לצפות עדיין לא היה לטלוויזיה תחליף הולם; היום יש כבר מספיק כאלה, ואחד ממקורות צריכת התוכן העיקריים שלי הוא YouTube.

עם השנים, שמתי לב שהגלישה שלי ב-YouTube הפכה מרנדומאלית לממוקדת ומכוונת מטרה. יש לי כבר אג'נדה קבועה, מנויים לערוצים ספציפיים, ואף פעם לא חסר מה לראות. היום אני רוצה לחלוק איתכם כמה מהערוצים החביבים עלי. בגדול, אפשר לחלק את תחומי העניין שלי לשתי קטגוריות על: מעניין ומשעשע. בחלק זה של הפוסט אדבר על המעניינים, ובחלק ב' – על המשעשעים.

המעניינים

נתחיל בקליל: MinutePhysics עוזרים לכם להבין תופעות ותיאוריות פיזיקליות בהרצאות קצרצרות של פחות משתי דקות, בליווי אנימציה חביבה ודוגמאות משעשעות. אל תתפלאו אם תמצאו את עצמכם מבינים פתאום מה שהמרצה לפיזיקה ניסה להסביר לכם לפני שנים.


הערוץ של האוניברסיטה העברית בירושלים מאפשר לכם לראות הרצאות באורך מלא. אחת מהמרתקות היא סדרת ההרצאות של ד"ר יובל נח הררי, בקורס "היסטוריה עולמית". הררי ידוע כמרצה יוצא דופן המגנה את תפישתו העצמית של המין האנושי כ"נזר הבריאה". ספרו "קיצור תולדות האנושות" הפך לרב מכר בזמן שיא, ובשילוב עם התגובות הנלהבות של הסטודנטים שלו ושל צופים בהרצאות אונליין, הוא מוכיח שאפשר בהחלט לאהוב קורסי מבוא.


KhanAcademy - סלמאן קהאן (לא להתבלבל עם השחקן ההודי באותו השם) הוא אדם שיודע להסביר הכל לכולם. הוא גם אדם שהחליט שידע צריך להיות נגיש לכולם, והוא לא השאיר את זה ברמת התיאוריה. ב-2004 הוא התחיל להעלות קליפים לרשת כדי לעזור לבת דודתו בלימודים, וזכה לתגובות נלהבות. היום הוא עוסק בזה במשרה מלאה, ללא מטרות רווח, מעלה קליפים בקצב רצחני, במגוון של נושאים ובטווח גדול של רמות, בעיקר בתחומי המדעים.


TED היא ועידה אקדמית שמארחת מרצים במגוון תחומים, תחת המוטו "רעיונות ששווה להפיץ". בערוץ שלהם ביוטיוב תמצאו הרצאות מעוררות מחשבה, מעוררות השראה ולפעמים גם סוחטות דמעות.


הפוסט הבא יפורסם כבר ב-2012, אז אני מקווה שסיפקתי לכם מספיק מה לראות עד אז. כמובן שאתם מוזמנים (ואפילו מחויבים מוסרית) להוסיף ערוצים שפספסתי בתגובות לפוסט. שנה טובה לכולם!

פורסם בקטגוריה כללי, מדע | השארת תגובה

שאריות אלו שאנו מאכילים בהן את כלבינו – על שום מה?

באחד הביקורים שלי אצל הוטרינר עם ברונו, החתול התלת רגלי המופלא, נתקלתי בבחור שהגיע עם שני כלבי קולי גזעיים ומטופחים, לאחר שהוטרינרים הצילו את חייה של הנקבה ברגע האחרון. הבחור סיפר לי שהוא נתן לשני הכלבים לאכול תבשיל שהכיל הרבה מאד שום. "איזו טיפשות", הוא אמר בחרטה, "איך לא ידעתי שזה רעל בשבילהם? הזכר אכל פחות, אבל היא כמעט מתה לי". זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי ששמעתי ששום רעיל לכלבים. וזה לא שלא גידלתי כלבים בעבר; צ'אנס, שתחייה, עוד מעט בת 12.

די נחרדתי לגלות שהייתי כל כך חסרת זהירות כל השנים האלה. בדרך כלל, כשאני מתכוונת לגדל בעל חיים חדש, או כשאחד כזה נוחת עלי משום מקום (ע"ע ג'קסון), אני מבררת טוב טוב מה זה דורש, מכל הבחינות: תזונה, מקום, זמן, כסף, טיפולים וטרינריים. ובכל דבר שאני לא בטוחה לגביו – אני בודקת. כשזה מגיע לכלב, "חברו הטוב ביותר של האדם", לפעמים אנחנו מרגישים כאילו אנחנו כבר יודעים הכל. כלבים הם ברירת המחדל של חיות המחמד, ולפעמים גם גורס האשפה המשפחתי. הם גם מתמחים במבט המתחנן שאומר "תביא קצת, אל תהיה קמצן, אני נורא רעב ומסכן" (שזה, אגב, הרגל רע שאפשר לפתור בקלות בלתי נתפסת). אבל האם אתם באמת בטוחים לגבי מה אסור ומה מותר להם לאכול?

מידע קיים בשפע, ואפילו מצאתי מצגת נחמדה שמרכזת את כל המאכלים האסורים לכלבים. יש שם דברים שיכולים להפתיע אתכם – כמו למשל אבוקדו וענבים. יש גם מצגת מקבילה לחתולים, ובכלל, אני ממליצה לכם לא להניח מראש שאתם יודעים הכל, ולקחת כמה דקות כדי להריץ חיפוש מקביל לכל בעל חיים אחר שאתם מגדלים – אם אתם רוצים להימנע מלהגיע למצב של הבחור שפגשתי. אמנם היה לו המון מזל, אבל נראה לי ששכל עדיף.

וכמובן שאני לא יכולה לסיים את הפוסט הזה בלי הקליפ המצויין של Simon's cat, ובלי לאחל לכם ולבני משפחותיכם (פרוותיים יותר או פחות) תקופת חגים לא-טראומטית ככל האפשר.

חג שמח!

פורסם בקטגוריה בעלי חיים, חתולים, כלבים | עם התגים , , , | השארת תגובה

אמאל'ה זבוב

טעויות נפוצות בזיהוי של מעופפים למיניהם

מגוון לא מבוטל של יצורים קטנטנים מטיל אימה על בני האדם. הפחד יכול להיות חשוב ומוצדק, אבל הרבה פעמים אנחנו ממש "מפחדים מהצל של עצמנו". לפעמים, כמה שניות של תשומת לב יכולות להוריד את רמת החרדה לאפס, ואפילו לאפשר לנו להיחשף ליופי שחולף תדיר מול עינינו.

אם יש ספק, אין ספק?..

דבורת עץ

דבורת עץ, פרוותית ולא תוקפנית

לא מזמן ראיתי בפייסבוק מישהו שמתגאה בכך שהוא תפס "דבור ענקי". הסתכלתי בעצב על התמונה שהוא העלה, וזיהיתי דבורת עץ (Xylocopa) שהייתה פעם יפה ומרשימה – לפחות עד שהוא שיפד אותה על קקטוס ותיעד את המעשה ה"הרואי". מאז גיליתי שזאת טעות נפוצה למדי: למרות שהדבורים האלה לא דומות לדבור כלל וכלל, אנשים רבים מתבלבלים ביניהם. כנראה שהם נותנים לפחד להשתלט ולא טורחים להסתכל. הם מחליטים שאם זה גדול ומזמזם, זה "דבור".

אז לכל התוהים: "דבור" הוא כינויה של הצרעה המזרחית, שצבע גופה חום, כמעט קירח, היא ידועה כתוקפנית ועקיצתה מכאיבה. דבורי העץ, לעומתה, לא רק חמודות מאד במראה, הן גם לא אגרסיביות, לא יתקפו ואף לא יביעו בכם עניין כל עוד לא תנסו לתפוס אותן.

יש לי 7 ליטר דם בגוף. זה מספיק ליתוש ענק?

זבוב טיפולה

זבוב טיפולה. לא עוקץ, לא מזיק.

על היצורים הבאים שמעתי הרבה שמועות. רוב האנשים חושבים שאלה יתושי ענק רוחשי רעה, שרק מחכים לסעודה הגונה. אמא שלי הייתה קצת יותר יצירתית, וכשהייתי קטנה היא סיפרה לי שזה ארינמל.

אז זה לא ארינמל, ולא יתוש, והכי חשוב – הוא לא עוקץ! זבובי הטיפולה אמנם דומים ליתושים, אך אינם מאותה משפחה. בני משפחת הטיפולתיים (Tipulidae) צמחוניים, לא מזיקים, ולא מוצצים דם – לא הזכרים ולא הנקבות. קל לזהות אותם לפי הרגליים הארוכות והשבריריות. זבוב הטיפולה אוהב מקומות לחים, מוארים, עם צמחיה, אבל לעיתים קרובות המסכן טועה בדרכו ומוצא את עצמו בבתים שלכם. אז עכשיו כשאתם יודעים שהוא לא מזיק, אפשר להוציא אותו החוצה בעדינות בלי לחשוש, או לכבות את האורות ולחכות שיצא בעצמו.

לפחד אפילו מזבוב

דבורני עין-פסים

דבורני עין-פסים. רק "נראה כמו".

אחרונים חביבים הם בני משפחת הרחפניים (Syrphidae). אלה יצורים מופלאים, ושלושה דברים חשובים עומדים לזכותם: קודם כל, הם מאביקים מצוינים; שנית, הם חסרי עוקץ, ואינם יכולים להזיק לנו; ושלישית, הם לרוב יפהפיים (לפחות בעיני). הרחפנים ידועים כחקיינים מוכשרים של דבורי דבש וצרעות, ואפילו דבורי בומבוס (זו ללא ספק החקיינית החביבה עלי). זבובי הרחף משתמשים בתחפושת כדי להרתיע בעלי חיים שמסתמכים בעיקר על מערכת הראייה, כמו ציפורים שעלולות להפוך אותם לארוחה מזינה. בדרך, הם מצליחים להרתיע בעל חיים נוסף שנסמך בעיקר על חוש הראייה – האדם. אבל מבט חטוף מספיק כדי לזהות שמדובר בזבוב – ניתן לראות בבירור שהמחושים שלהם קצרים מאד, ושיש להם רק זוג כנפיים אחד.

אבל מה אם זה באמת צרעה/דבורה/יתוש?

בוא נגיד את זה ככה: לרוב, אין באמת סיבה לפחד, ובטח שלא להיכנס לפאניקה. אני בהחלט לא ממליצה לכם להכניס את היד לקן צרעות, וגם לא להתקרב לאחד (הביטוי "קן צרעות" בכל זאת לא תלוש מהמציאות). אבל אם אתם סתם מטיילים בשדה או יושבים בבית, ומגיע אליכם "אורח", כל עוד תתעסקו בשלכם, הוא יתעסק בשלו. ובקשר ליתושים… אפשר, ואף רצוי, ללכת מכות עם נמרים אסיתיים. תגידו שאני הרשיתי.

פורסם בקטגוריה בעלי חיים, חרקים | עם התגים , , , , , | השארת תגובה

אנשים של שחור ולבן: גארי יורובסקי

ביקורת שפויה שאנשים מפחדים לכתוב, וגם – למה אני אוכלת חסה.

לא מזמן יצא לי לראות את ההרצאה הויראלית של גארי יורובסקי, תחת הכותרת "הנאום הטוב ביותר שתשמעו אי פעם". חברים (שאינם פעילים למען בעלי חיים דווקא) הפצירו בי לצפות בהרצאה, אולי בגלל שהם יודעים שאני צמחונית מטעמי מצפון, או שאני מתחלחלת בכל פעם שמרצה מראה לנו תמונה של חתול עם אלקטרודה תקועה במוח (סליחה באמת). מפאת קוצר זמן דחיתי את העניין שוב ושוב, ובינתיים הקליפ המדובר המשיך להגיע אלי ממקורות שונים. בסוף נשברתי – פיניתי שעתיים מהחיים וישבתי לצפות.

ראשית אני חייבת לציין שאני מעריכה מאד את יורובסקי. אין לי ספק שמדובר באדם עם ראש על הכתפיים, באיש עקרונות אמיץ ונועז. הוא גם נואם כריזמתי, ולא חסר לו כישרון שיווקי: הדבר הראשון שהוא עושה הוא לזעזע את הקהל (בסרטונים מחרידים שאני אישית לא מסוגלת לצפות בהם), ואז, כשהצופים נוחים יותר לריקוע, הוא מפיל עליהם את האידאולוגיה שלו.

דבר נוסף שעומד לזכותו: בעיקרון, הוא צודק. הפכנו את בעלי החיים לסחורות. אנו מייצרים אותם בהמונים, מחזיקים אותם בתנאים מחרידים, גורמים להם לכאב, לסבל, למצוקה אין קץ – ואז רוצחים אותם בעינויים. יותר גרוע מזה – אנחנו מעלימים עין. מייפים את הדברים. מדחיקים. אני מסכימה בהחלט – אנחנו צריכים להפסיק לשקר לעצמנו. לחתור לאמת. וזו בדיוק הסיבה שאני רוצה להעלות את נקודות התורפה ב"נאום הטוב ביותר" הזה.

הוא מציג את הדברים בצורה חד משמעית להחריד. נכון, ברור שכל אדם שמנסה להציג טענה יציג את הצד שלו – אבל זה בכל זאת חורה לי. למשל, הוא מתייחס לכל ניצול של עולם החי כאסור בתכלית האיסור. אני חייבת לציין שאני לא רואה בכוס תה עם דבש ניצול מחפיר של דבורים. עם כל הכבוד, ועם כל המורכבות של בעלי החיים המדהימים האלה, אני לא חושבת ש"רע" לדבורה בכוורת המלאכותית. והאם יש לנו או אין לנו זכות לקחת לה את הדבש? מה זו זכות? מי נותן או לוקח אותה? מה זה צדק בכלל, ומי אמר שהוא קיים בטבע?

חלק מהטענות שלו נכונות, אך חסרות פשר. מדוע הטענה "האדם הוא בעל החיים היחיד שניזון בבגרות מחלב, ועוד מזה של בעל חיים אחר" אמורה לזעזע אותי? האדם הוא גם בעל החיים היחיד שמתשמש בשפה תחבירית, היחיד שקופץ ממטוסים להנאתו, או במילים של סטטוס מוצלח שקראתי: "אנחנו גם בעל החיים היחיד שיש לו עוגיות".

 הוא סותר את עצמו. בהתחלה הוא מנסה לשכנע אותנו שהאדם צמחוני, בגלל צורת הלסת שלו שנעה לצדדים, ולא למעלה-למטה. נכון, יש לנו לסתות טוחנות, אבל האדם הוא עדיין אוכל-כל (וכל מי שאכל ממתקים רוסיים זולים אי פעם יודע עד כמה זה נכון). בהמשך ההרצאה, יורובסקי אומר לנו שהוא האכיל את הכלב שלו במזון צמחוני, ולמרות שוטרינרים הזדעזעו מכך, הוא נשבע לנו שבריאותו של הכלב לא נפגעה והוא נפטר בשיבה טובה, אחרי שנים של אכילת מזון צמחוני. אבל אדון יורובסקי, הלסתות של הכלב זזות למעלה-למטה. הן מתמחות בקריעת בשר. אם מבנה הלסת הוא מבחינתך אינדיקציה למה שבעל החיים צריך לאכול, הרשה לכלב לאכול לפי צרכו.

הוא מסלף את האמת (פה אפשר להגיד על טעם ועל ריח – אבל בכל זאת): בחצי השעה האחרונה של ההרצאה, יורובסקי מנסה לשכנע אותנו שאוכל טבעוני זה טעים, ומוכר כמו רוכל בשוק תחליפי בשר, חלב וביצים מסוגים שונים. אז אולי חלק מהדברים האלה טעימים. אבל לומר שיש לזה בדיוק אותו טעם? לומר שטבעונים "לא מוותרים על כלום"? אגב, החלק הזה בהרצאה לא תקף אוניברסאלית. המוצרים שהוא מראה לא נמכרים בארץ, ותחליפי הבשר בארץ יקרים להחריד, למרות שיורובסקי טוען שזו מיסקונספציה.

הוא מתחמק מנושאים בעיתיים. יורובסקי מדבר על זכויות בעלי חיים ועל ניצולם למזון וללבוש, אבל נמנע מלהתייחס לנושא של ניסיוים בבעלי חיים. לו הייתי יכולה לשאול אותו שאלה אחת, הייתי שואלת את שאלת המחץ שכל מתנגד לניסויים בבעלי חיים נתקל בה בסופו של דבר: האם תימנע מלהשתמש בתרופות במצב של חיים או מוות, רק בגלל שהן נוסו על בעלי חיים? (אני לא מכירה תרופות שלא נוסו על בעלי חיים – הדבר מחוייב על פי חוק). ייתכן שבמקרה של יורובסקי התשובה היא באמת כן. אבל אם כך המצב, אני רוצה לשמוע אותו אומר זאת.

אז שוב, חשוב לי להדגיש שהצדק עמו. בני האדם גורמים להרבה סבל מיותר. הם משקרים לעצמם כשהם קונים אריזה של שניצלים שמציגה תרנגולת מחייכת. הם משקרים לעצמם כשהם יוצרים דיסוציאציה בין המזון לבעל החיים באמצעות השפה. רוב האנשים לא מסוגלים לחשוב על אכילת כלב, חתול, או כל בעל חיים אחר שלא הוצג להם בילדותם כמזון, בשם שונה כמובן. זו אינה התרנגולת טובת הכרבולת שמטילה לכם ביצים טריות, זה "עוף". זאת לא הפרה היפה שנותנת חלב, זה "המבורגר".

עם זאת חשוב לי לציין שאני לא רואה את הדברים בצורה כל כך חד משמעית. אני לא רואה משהו פסול באכילת בעלי חיים לכשעצמה. הבעיה היא ב"תעשיית" הבשר (ויתר התעשיות שמנצלות בעלי חיים), כלומר, בהתייחסות לבעלי החיים כאל סחורות. אם היינו צדים והורגים את האוכל שלנו בעצמנו, כמו מארק צוקרברג שזיעזע את העולם, ייתכן שלא הייתה לי התנגדות לאכילת בשר. לא היינו משעבדים את בעלי החיים. לא היינו גורמים לסבל ומוות בקנה מידה של היום. בכל זאת, אף אחד לא זועק שהנמר שטורף אנטילופה בנשיונאל ג'אוגרפיק אינו מוסרי.

פורסם בקטגוריה בעלי חיים, בריאות, זכויות בעלי חיים | עם התגים , , , , , | 39 תגובות

נפלאות ההאנגאובר – חלק א'

"מה הסיכוי שתתעורר מחובק לאסיר מס' 78564"? מתחצפת אלי מודעת פרסומת בתחנת האוטובוס. המודעה הזאת היא חלק מקמפיין מטעם ענף הבירה, ביחד עם העמוד "שתו בשכל" בפייסבוק שקורא לכם לספר סיפורי אלכוהול מביכים על עצמכם, ופרסומים נוספים שמאיימים – אם תשתו בחוסר אחריות, משהו נורא יקרה.

"ענף הבירה", למי שתוהה, הוא גוף שנמצא בחסות איגוד תעשיות המזון של התאחדות התעשיינים. תפקידו: לקדם את האינטרסים של שוק הבירה. ומה פתאום שתייה אחראית היא אינטרס של שוק הבירה? ניחוש פראי בנוגע לרציונאל (ואתם מוזמנים להעלות סברות אחרות): הבירה התמימה, עם אחוז אלכוהול נמוך בהשוואה למשקאות אלכוהוליים אחרים, כמעט נכנסת לקטגוריה של משקאות קלים. אנחנו שותים אותה בכל מקום – בארוחת ערב, על חוף הים, ובפאב עם חברים. "שתו באחריות", זועק הקמפיין, אבל אף אחד לא אומר לכם איך לעזאזל עושים את זה. ורוב האנשים לא באמת יודעים איך, אבל כולם יודעים ש-5% אלכוהול זה פחות מ-40%, והרי לכם סיבה מספיק טובה כדי לשתות בירה. באחריות.

בחלק ב' של הפוסט לא אעסוק ישירות ב"שתיה אחראית", אלא אספר לכם מה זה בדיוק האנגאובר, מה גורם לו ואיך אפשר לצמצם את התופעה. ולא, זה לא הולך לשרת את האינטרסים של שום ענף, אולי פרט לזה שאתם יושבים עליו כרגע.

פורסם בקטגוריה בריאות, כללי | עם התגים , | השארת תגובה

נפלאות ההאנגאובר – חלק ב'


נזקי האלכוהולכנראה שהמסיבה אתמול הייתה מוצלחת במיוחד, כי אתם לא זוכרים כלום. מה שכן, עכשיו אתם משלמים את המחיר: מתפוצץ לכם הראש, יש לכם בחילה, אתם גמורים מעייפות, ולמרות שתכננתם לישון עד 4 אחה"צ, נאלצתם לקום אחרי כמה שעות מרוב צמא. כל הזמן אומרים לנו "לשתות בשכל", אבל אף אחד לא באמת אומר איך. ובשביל באמת להבין את ה"איך", צריך להבין את ה"למה".

אז מה זה בעצם האנגאובר?

המונח הלועזי הרשמי להאנגאובר הוא veisalgia: שילוב של המילים Kveis שפירושה משהו בסגנון 'חוסר נוחות אחרי הוללות' בנרווגית, ו-algia שפירושה 'כאב' ביוונית. הסימפטומים הנפוצים ביותר הם כאב ראש, עייפות והתייבשות. בנוסף לזה, רבים סובלים מבחילה, רגישות לרעש ואור, חולשה, חרדה, קשיי ריכוז והפרעות בשינה.

התייבשות

אתם יושבים בפאב, שותים כמה בירות, ומתישהו אחרי זמן סביר יחסית אתם חייבים להשתין. הולכים, חוזרים, מדברים עוד כמה דקות, ו… שוב פיפי. בסופו של דבר אתם מוצאים את עצמכם רצים לשירותים כל רבע שעה. הסיבה פשוטה: ברגע שהאלכוהול נכנס למחזור הדם, הוא גורם לבלוטת יותרת המוח (ההיפופיזה) לעכב את ייצור הוסופרסין (vasopressin) – הורמון נוגד השתנה. בלי ההורמון הזה, הכליות מעבירות את המים שמגיעים אליהן ישירות לשלפוחית, במקום שיספגו בגוף. בקיצור, האלכוהול משתן.

לעיכוב הוסופרסין יש תפקיד חשוב. האלכוהול, כידוע, הוא רעל, והגוף עושה כמיטב יכולתו כדי לסלק אותו מהמערכת. הבעיה היא שבדרך אנחנו מאבדים נוזלים חיוניים, בכמויות מרשימות ממש: על כל 250 מ"ל של משקה אלכוהולי, הגוף פולט בין 800-1000 מ"ל מים – פי 4 יותר ממה שהכנסנו לגוף.

בבוקר שלמחרת, הגוף שלכם זועק למים. הוא גם מנסה לדאוג לאיברים החיוניים ע"י כך שהוא "גונב" מים מהמוח. כתוצאה מכך נפח המוח יורד, ורקמת החיבור בינו לבין הגולגולת נמתחת. או כמו שאנחנו קוראים לזה: כאב ראש.

עייפות

פרט לנוזלים, ההשתנה התכופה מסלקת מהגוף גם מלחים, מגנזיום ואשלגן, שחיוניים לתפקוד תקין של התאים, השרירים ומערכת העצבים. כשרמות הנתרן והאשלגן נמוכות מידי, אנחנו עלולים לסבול מכאב ראש, בחילה ועייפות. בנוסף, האלכוהול מפרק את אספקת הגליקוגן בכבד. הגליקוגן שהופך לגלוקוז נשלח אל מחוץ לגוף דרך השתן. גלוקוז הוא החומר ממנו ניזונים התאים בגופינו, והמחסור בו יכול להסביר את החולשה והעייפות שחשים ביום שלמחרת.

רעלים

בעיה נוספת: במהלך פירוק האלכוהול בגוף, נוצר חומר מסוכן יותר מהאלכוהול עצמו – אצטלדהיד (Acetaldehyde). הכבד מפרק אותו, אבל כשצורכים כמויות גדולות של אלכוהול הוא לא מצליח לעמוד בקצב. בזמן שהוא ממשיך לייצר את האנזימים הדרושים לפירוקו, האצטלדהיד מצטבר בגוף, וגורם לכאבי ראש והקאות. נשים רגישות יותר לאלכוהול מגברים לא רק בגלל שמשקלן נמוך יותר, אלא בגלל שמראש יש להם פחות מהאנזימים שמפרקים את האצטלדהיד.

למה אסור לערבב?

סוגים שונים של משקאות אלכוהוליים מכילים רעלנים שונים, שהם תוצרי לוואי של התסיסה, ולכן גורמים לסימפטומים חמורים יותר או פחות. הכמות הגדולה ביותר של רעלנים נמצאת ביין אדום ובמיני אלכוהול כהים כמו ברנדי. השילוב בין סוגי רעלנים שונים עלול לגרום להאנגאובר חמור במיוחד. בנוסף, הקרבוניזציה של הבירה (או כמו שאתם קוראים לזה – קצף) מזרזת את ספיגת האלכוהול. כשאתם שותים בירה ואז משקה אלכוהולי אחר, לגוף יש אפילו פחות זמן מהרגיל לעבד את הרעלים.

לחיים

איך אפשר למנוע את זה?

חומרת ההאנגאובר תלויה כמובן בכמות השתייה, אך גם בגורמים נוספים כמו מחסור בשינה, שתייה על קיבה ריקה, מחסור קודם בנוזלים, ומצבכם הבריאותי באופן כללי. הנה מה שעליכם לעשות כדי למנוע חלק גדול מאד מההאנגאובר:

  • לשתות הרבה מים. רוב הסימפטומים של ההאנגאובר נגרמים מההתייבשות. הכמות המומלצת היא כוס מים לכל מנה של משקה (מנה יכולה להיות בקבוק בירה, כוס יין, או שוט וויסקי). נכון, זה נשמע כמו הרבה, אבל תודו – בדרך כלל כשיש אלכוהול, אתם לא שותים בכלל.
  • לא לשתות על בטן ריקה
  • לא לשתות כשאתם חולים, או עייפים מאד.
  • לא לערבב

ואם כבר מאוחר מידי?

  • שוב – מומלץ לשתות הרבה מים.
  • לנוח הרבה
  • להימנע ממשקאות כמו קפה, שמשתנים אף הם.

ועכשיו כשאתם יודעים את כל זה, אתם יכולים "לשתות בשכל". אתם יכולים גם לא, זה ההאנגאובר (והשכל) שלכם.

רוב המידע שנדרש לכתיבת הפוסט לקוח מהאתר הנפלא howstuffworks.com

פורסם בקטגוריה בריאות, מדע | עם התגים , | השארת תגובה

להסתכל על העולם דרך משקפיים של ארנב

משקפיים של ארנברשומה זו כתובה בלשון בעלי-ארנבונים, אך היא מיועדת לכל המינים, לחובבי בעלי חיים, ולסתם סקרנים. 

כל חובב בעלי חיים מוצא את עצמו תוהה מפעם לפעם: "מעניין מה עובר להם בראש". ככל שהמבנה הפיזיולוגי שלנו שונה יותר מזה של חיות המחמד שלנו, כך קשה יותר לדמיין איך הם חווים את העולם. וג'קסון, הארנבון המצחיק הזה, שמסתכל עלי בעיניים שנראות לא בפוקוס ("אין לו הבעת פנים, והוא נראה כל כך טיפש", צוחק עליו אבא-ג'קסון) – מה בעצם הוא רואה?

האדם ביית את הארנבון כבר לפני 1,500 שנה. אבל מבחינה אבולוציונית, משפחת הארנביים (Leporidae) נותרה יחסית ללא שינוי ב-40 מליון השנים האחרונות. כן, זה הרבה מאד זמן. במילים אחרות, הארנבון החמוד שאתם רואים לפניכם היה, ונותר, רדאר משוכלל לגילוי טורפים.

מי שעומד מאחורי, מלפני, מצדדי, ומעלי

rabbit vision

העיניים שלכם, כך אני מקווה, ממוקמות בקדמת הראש ונותנות לכם שדה ראייה של 180 מעלות. זה נחמד כשאתה בראש שרשרת המזון, אבל לארנבים זה לא מספיק: ארנב שלא יכול לאתר אריה שמתגנב מאחוריו, או בז שחג גבוה מעליו, לא ישרוד הרבה זמן בטבע. המיקום של העיניים, גבוה יחסית ומשני צידי הראש, נותן לארנבון שלכם שדה ראייה של כ-270 מעלות מבלי שיצטרך להזיז את הראש – ובו זמנית מאפשר לו גם לראות מה קורה מעליו.

270 זה מרשים, אבל זה עדיין לא 360. לארנבים יש שטח מת בשדה הראייה ישירות מאחוריהם, אך גם שטח מת קטן יותר של כ-10 מעלות, ממש מול האף, ומתחת לסנטר. אם הנחתם לארנבון שלכם אוכל "מול הפרצוף", ואתם מתפלאים שלוקח לו זמן לאתר אותו – עכשיו אתם יודעים למה: מה שאצלכם נקרא "מול העיניים", נמצא מחוץ לשדה הראייה של הארנבון. אגב, על הליקויים בשדה הראייה מפצים הנחיריים הגדולים והאוזניים הארוכות, שגם להם תפקיד חשוב באיתור טורפים; אבל על כך בפוסט אחר.

אז גזר זה טוב לראייה?

"קירבתי את האצבע, והוא פשוט נתן לי ביס. אין לי מושג מה קרה לו, הוא אף פעם לא נושך"! התלונה הזאת לא נדירה במיוחד כשמדובר בארנבונים, ויהי מזגם נוח ככל שיהיה. ארנבונים הם רחוקי-רואי (farsighted). כלומר, רואים טוב מרחוק, אבל רואים גרוע מקרוב. רוחק הראייה חשוב כדי לאתר טורף שחג מעליו גבוה בשמיים, אבל אתם נראים לארנבון שלכם די מטושטש מקרוב. ואם אתם רגילים לתת לו אוכל מהיד, הוא עלול יום אחד לחשוב בטעות שהאצבע שלכם היא איזה גזר שמנמן ועסיסי.

תפיסת עומק

דבר נוסף ששונה בראייה של ארנבים הוא תפיסת עומק. לבני אדם יש ראייה טובה של תלת מימד במרחקים קצרים. בשביל לקבל תמונה תלת מימדית, כל עין צריכה לקבל תמונה קצת שונה של הסביבה, אבל צריכה להיות חפיפה בין התמונות. כשאנחנו מסתכלים על דברים שנמצאים מעל 10 מטרים מאיתנו, התמונות שמתקבלות משתי העיניים כמעט זהות, ולכן הראייה התלת מימדית שלנו אפקטיבית יותר לאובייקטים קרובים. והארנבון? בגלל המיקום של העיניים, התמונות שמתקבלות מכל עין לא ממש חופפות, ולכן סביר להניח שתפיסת העומק שלו לא מוצלחת במיוחד.

ראיית צבעים

לבני אדם יש ראיית צבעים טובה למדי. אולי אנחנו תופסים את העולם בצורה פחות צבעונית מחרקים מסוימים, וגם יונת הבית תגחך על היכולות הויזואליות שלנו, אבל אנחנו עדיין מוצלחים יותר מרוב היונקים האחרים.

יש לנו שני סוגי תאים שרגישים לאור, או פוטורצפטורים: קנים ומדוכים. הקנים נמצאים יותר בפריפריה של העין, והם טובים לראיית לילה – אבל הרזולוציה שמתקבלת מהם לא הכי גבוהה. המדוכים מרוכזים ברובם במרכז הרשתית, ובזכותם אנחנו רואים צבעים. יש לנו 3 סוגי מדוכים, שרגישים לצבעים אדום, כחול וירוק. השילוב ביניהם מאפשר לנו לתפוש את כל צבעי הקשת.

לארנבים יש יכולת די מוגבלת להבחין בין צבעים. כמו לרוב היונקים האחרים, יש להם שני סוגי מדוכים בלבד. ממחקרים התנהגותיים אפשר להסיק (אולי אספר בפעם אחרת איך) שהמדוכים רגישים לירוק ולכחול . כלומר, הארנבון שלכם יכול להבדיל בין שני הצבעים האלה, גם אם הוא לא רואה אותם בדיוק כמוכם.

והחדות?

המדוכים אחראיים על גם חדות הראייה. הקנים שנמצאים אצלנו בפריפריה של העין נותנים תמונה מטושטשת, מגורענת יותר. לבני אדם יש יותר מדוכים מקנים, אבל אצל ארנבונים היחס שונה. כתוצאה מכך, הם רואים טוב יותר מאיתנו בתנאי תאורה קשים, אבל באור, התמונה שמתקבלת היא הרבה יותר מטושטשת מהתמונות שאנחנו רואים.

אבל הוא מזהה אותי כל פעם שאני מתקרב!

נכון. הארנבון שלכם בהחלט יכול לזהות אתכם לפי המראה, הקול, הריח ותנועות הגוף. אבל אם הוא עשה טעות קלה בזיהוי –  אל תפנו אצבעות מאשימות. ייתכן שהן ינושנשו.

פורסם בקטגוריה ארנבונים, בעלי חיים | עם התגים , , , | 2 תגובות