"אתגר 22+": למה כן, למה לא.

"אתגר 22+" הוא פרויקט מחושב ומושקע. יש שגם יאמרו סוחף. אני יצאתי ממנו טבעונית יותר, אבל לפני הזמן. מסתבר שהאתגר האמיתי הוא להישאר בסביבה שמתייגת אותך כ"לא מוסרית".

אולי יצא לכם לשמוע את השם "אתגר 22", או לראות בפייסבוק תמונות פרופיל שסמל האתגר מתנוסס עליהן בגאווה. מדובר בקבוצות תמיכה שמתנהלות בפייסבוק, ומטרתן לעזור למשתתפים לעבור לתזונה טבעונית, תוך מתן מענה על שאלות הקשורות להסתגלות לאורח החיים החדש – החל מבניית התפריט, קניות ובישולים, ועד התמודדות עם ביקורת מצד המשפחה והסביבה.

במהלך השנה האחרונה שמעתי על יותר ויותר אנשים שמתנסים באתגר. כשהתזמון היה נכון, נכנסתי לבדוק את העניין בעצמי. המניע שלי היה כפול: מצד אחד, סקרנות אנתרופולוגית, ומצד שני, הרצון להיגמל מהתלות הקולינארית שלי במוצרי חלב ולהכניס דברים חדשים למקרר. כאכלנית בררנית, וכמישהי שרוב התזונה שלה מבוססת על קמח לבן וגבינות עתירות שומן, זה באמת היה נראה כאתגר לא פשוט. אבל מה לעשות שאני מחבבת פרות בצורה קצת שונה מהקהל שפוקד את אל גאוצ'ו.

kx90rxz

אז ככה זה עובד: האתגר עצמו נמשך 22 יום, כפי שאפשר להסיק משמו. כל חודש נפתחות 2-3 קבוצות. ההצטרפות פשוטה – נרשמים באתר של אנונימוס, וכבר יצרפו אתכם לקבוצה של האתגר הקרוב. לכל קבוצה מצטרפים כ-200 נרשמים, לצד כ-50 מדריכים.

המדריכים משדרים פתיחות וקבלה של כולם, ויש אפילו קבוצות מקבילות לאנשים שרוצים לעבור לצמחונות בלבד. אבל בשורה התחתונה, האקסיומה של כל הקבוצות האלה היא שצריכת מוצרים מהחי היא לא מוסרית. ההנחה הזו אוטומטית מציבה את כל המצטרפים החדשים במעמד של חוטאים, ששואפים לשנות את דרכם הסוררת.

כל העניין מתחיל בצורה די חכמה ומוצלחת, ואני חייבת לומר שהתרשמתי מכך לטובה. הקבוצות נפתחות כשבועיים לפני תחילת האתגר, כדי לאפשר לאנשים להפסיק לצרוך מוצרים מהחי בצורה הדרגתית, ולהיערך עם הקניות. עם תחילת האתגר המשתתפים מתבקשים להפסיק לצרוך מוצרים מן החי, והם מוזמנים לשתף את חברי הקבוצה בכל מה שקשור לאתגר.

כדי לחוות את החוויה במלואה, החלטתי להיות משתתפת פעילה. קניתי מוצרים שלא נכנסו אלי הביתה מעולם, אכלתי חביתות מקמח עדשים וחומוס, הקפצתי טופו, אפיתי עוגיות טבעוניות ואפילו הכנתי גבינת קשיו ביתית. שיתפתי את הקבוצה בכל שלב, בהצלחות ובכשלונות. שיתפתי אותם אפילו באסון הקולינארי שהתרחש אחרי שקניתי את הסוג הלא נכון של טופו, וניסיתי להפוך אותו למשהו שאמור לחקות ביצה מקושקשת (אל תנסו את זה בבית). המדריכים וחברי הקבוצה תומכים, מפרגנים, עוזרים ומייעצים – תענוג. אבל כמו בכל דבר טוב, לא הכל דבש, סליחה, סילאן.

כמובן שאחת מהסיבות שהאתגר הוא אתגר, היא מפני שרוב המשתתפים מנסים להפסיק לצרוך דברים שערבים לחיכם. חלק מהמתחילים, כשהם עוברים לטבעונות לראשונה בחייהם, לא יכולים לסבול את העובדה שהם מסתכלים על בשר ורואים אוכל. הם חייבים לעשות למזון מהחי הזרה, באופן שמזכיר את הטכניקות של "התפוז המכני": הם מכריחים את עצמם לצפות בסרטוני זוועות של שחיטה ומשקים תעשיתיים, כדי לחרוט את המראות הנוראים במוחם ולחסל את הדיסוננס הקוגניטיבי. בפעם הבאה שהם יסתכלו על בשר, מראות הזוועה יצופו ויעלו, עד לכדי מצב שהם יחושו בחילה פיזית. שבוע לתוך האתגר, מתחילים להופיע בקבוצה פוסטים מהסוג הזה. אבל זה לא מה ששבר אותי.

200 אנשים שנרשמו לאתגר זה לא מעט, ולא כולם חושבים בתבניות של הכל או כלום. מידי פעם מישהו מעלה תהייה: האם זה בסדר לאכול מוצרים מהחי פעם בכמה זמן? האם זה באמת משנה אם זה 100% או 99%? מה אם אני בחתונה והאוכל כבר שם? מיד קופצים כל המדריכים ומסבירים מדוע זה לא מוסרי גם אם אוכלים פעם בשנה, תוך שהם תמיד מוסיפים שהם מעוניינים לשמוע את דעתו של הכותב – אך אם הוא מסביר את עצמו, התוצאה זהה: שוב כולם קופצים וחורצים את הדין באופן חד משמעי. לאחד המשתתפים כתבתי שיעשה מה שהוא מרגיש לנכון, ושאני אישית רואה ערך גם בצמצום צריכת המוצרים מהחי. הצנזורה לא בוששה לבוא. נמחקתי, ואחת המדריכות שלחה לי הודעה פרטית כדי להסביר שעברתי על התקנון. אסור לעודד בשום אופן צריכת מוצרים מן החי. וכנגזרת, אסור גם להגיד לאנשים שפחות מ-100% זה גם בסדר. נו טוב.

אז הבנתי לאן הרוח נושבת. פרשתי מהקבוצה אחרי שבועיים של פעילות, והמשכתי באתגר לבד. האמת היא שהשינוי בתפריט בא לי ממש בקלות. האתגר האמיתי היה להישאר במקום שבו אני מתוייגת כ"לא מוסרית" רק בגלל שאני רואה את הדברים בצורה שונה. קשה לי כשאומרים לי שמקבלים את דעותיי, אבל בפועל ממהרים לפסול אותן מבלי לאפשר דיון.

אבל בכל זאת, הקבוצה עזרה לי מאד להיפטר סוף סוף ממוצרי חלב, לגוון את התפריט, ולפתח בדרך איזו תת-מומחיות בטופו. אפילו יצא לי ריזוטו עם שמנת קשיו ביתית שהעיף לי את המוח, וגיליתי שהרבה יותר טעים לי לאכול חביתת עדשים מחביתה שעשויה מביצים. אז אני את המטרות שלי השגתי. ולמרות שלא שרדתי שלושה שבועות בקבוצה, אני ממליצה למי שרוצה להציץ לעולם הטבעונות להצטרף לאתגר, כחוויה אנתרופולוגית וקולינרית. רק בבקשה מכם, אל תהפכו את זה לדת.

פורסם בקטגוריה Uncategorized, בעלי חיים, בריאות, זכויות בעלי חיים | כתיבת תגובה

אז מה רואים היום? חלק א'

כבר 12 שנים שאין לי טלוויזיה. אני גם לא רואה צורך להחזיק כזאת (לפחות כל עוד אין לי פלייסטיישן). כשהפסקתי לצפות עדיין לא היה לטלוויזיה תחליף הולם; היום יש כבר מספיק כאלה, ואחד ממקורות צריכת התוכן העיקריים שלי הוא YouTube.

עם השנים, שמתי לב שהגלישה שלי ב-YouTube הפכה מרנדומאלית לממוקדת ומכוונת מטרה. יש לי כבר אג'נדה קבועה, מנויים לערוצים ספציפיים, ואף פעם לא חסר מה לראות. היום אני רוצה לחלוק איתכם כמה מהערוצים החביבים עלי. בגדול, אפשר לחלק את תחומי העניין שלי לשתי קטגוריות על: מעניין ומשעשע. בחלק זה של הפוסט אדבר על המעניינים, ובחלק ב' – על המשעשעים.

המעניינים

נתחיל בקליל: MinutePhysics עוזרים לכם להבין תופעות ותיאוריות פיזיקליות בהרצאות קצרצרות של פחות משתי דקות, בליווי אנימציה חביבה ודוגמאות משעשעות. אל תתפלאו אם תמצאו את עצמכם מבינים פתאום מה שהמרצה לפיזיקה ניסה להסביר לכם לפני שנים.


הערוץ של האוניברסיטה העברית בירושלים מאפשר לכם לראות הרצאות באורך מלא. אחת מהמרתקות היא סדרת ההרצאות של ד"ר יובל נח הררי, בקורס "היסטוריה עולמית". הררי ידוע כמרצה יוצא דופן המגנה את תפישתו העצמית של המין האנושי כ"נזר הבריאה". ספרו "קיצור תולדות האנושות" הפך לרב מכר בזמן שיא, ובשילוב עם התגובות הנלהבות של הסטודנטים שלו ושל צופים בהרצאות אונליין, הוא מוכיח שאפשר בהחלט לאהוב קורסי מבוא.


KhanAcademy – סלמאן קהאן (לא להתבלבל עם השחקן ההודי באותו השם) הוא אדם שיודע להסביר הכל לכולם. הוא גם אדם שהחליט שידע צריך להיות נגיש לכולם, והוא לא השאיר את זה ברמת התיאוריה. ב-2004 הוא התחיל להעלות קליפים לרשת כדי לעזור לבת דודתו בלימודים, וזכה לתגובות נלהבות. היום הוא עוסק בזה במשרה מלאה, ללא מטרות רווח, מעלה קליפים בקצב רצחני, במגוון של נושאים ובטווח גדול של רמות, בעיקר בתחומי המדעים.


TED היא ועידה אקדמית שמארחת מרצים במגוון תחומים, תחת המוטו "רעיונות ששווה להפיץ". בערוץ שלהם ביוטיוב תמצאו הרצאות מעוררות מחשבה, מעוררות השראה ולפעמים גם סוחטות דמעות.


הפוסט הבא יפורסם כבר ב-2012, אז אני מקווה שסיפקתי לכם מספיק מה לראות עד אז. כמובן שאתם מוזמנים (ואפילו מחויבים מוסרית) להוסיף ערוצים שפספסתי בתגובות לפוסט. שנה טובה לכולם!

פורסם בקטגוריה כללי, מדע | כתיבת תגובה

שאריות אלו שאנו מאכילים בהן את כלבינו – על שום מה?

באחד הביקורים שלי אצל הוטרינר עם ברונו, החתול התלת רגלי המופלא, נתקלתי בבחור שהגיע עם שני כלבי קולי גזעיים ומטופחים, לאחר שהוטרינרים הצילו את חייה של הנקבה ברגע האחרון. הבחור סיפר לי שהוא נתן לשני הכלבים לאכול תבשיל שהכיל הרבה מאד שום. "איזו טיפשות", הוא אמר בחרטה, "איך לא ידעתי שזה רעל בשבילהם? הזכר אכל פחות, אבל היא כמעט מתה לי". זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי ששמעתי ששום רעיל לכלבים. וזה לא שלא גידלתי כלבים בעבר; צ'אנס, שתחייה, עוד מעט בת 12.

די נחרדתי לגלות שהייתי כל כך חסרת זהירות כל השנים האלה. בדרך כלל, כשאני מתכוונת לגדל בעל חיים חדש, או כשאחד כזה נוחת עלי משום מקום (ע"ע ג'קסון), אני מבררת טוב טוב מה זה דורש, מכל הבחינות: תזונה, מקום, זמן, כסף, טיפולים וטרינריים. ובכל דבר שאני לא בטוחה לגביו – אני בודקת. כשזה מגיע לכלב, "חברו הטוב ביותר של האדם", לפעמים אנחנו מרגישים כאילו אנחנו כבר יודעים הכל. כלבים הם ברירת המחדל של חיות המחמד, ולפעמים גם גורס האשפה המשפחתי. הם גם מתמחים במבט המתחנן שאומר "תביא קצת, אל תהיה קמצן, אני נורא רעב ומסכן" (שזה, אגב, הרגל רע שאפשר לפתור בקלות בלתי נתפסת). אבל האם אתם באמת בטוחים לגבי מה אסור ומה מותר להם לאכול?

מידע קיים בשפע, ואפילו מצאתי מצגת נחמדה שמרכזת את כל המאכלים האסורים לכלבים. יש שם דברים שיכולים להפתיע אתכם – כמו למשל אבוקדו וענבים. יש גם מצגת מקבילה לחתולים, ובכלל, אני ממליצה לכם לא להניח מראש שאתם יודעים הכל, ולקחת כמה דקות כדי להריץ חיפוש מקביל לכל בעל חיים אחר שאתם מגדלים – אם אתם רוצים להימנע מלהגיע למצב של הבחור שפגשתי. אמנם היה לו המון מזל, אבל נראה לי ששכל עדיף.

וכמובן שאני לא יכולה לסיים את הפוסט הזה בלי הקליפ המצויין של Simon's cat, ובלי לאחל לכם ולבני משפחותיכם (פרוותיים יותר או פחות) תקופת חגים לא-טראומטית ככל האפשר.

חג שמח!

פורסם בקטגוריה בעלי חיים, חתולים, כלבים | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

אמאל'ה זבוב

טעויות נפוצות בזיהוי של מעופפים למיניהם

מגוון לא מבוטל של יצורים קטנטנים מטיל אימה על בני האדם. הפחד יכול להיות חשוב ומוצדק, אבל הרבה פעמים אנחנו ממש "מפחדים מהצל של עצמנו". לפעמים, כמה שניות של תשומת לב יכולות להוריד את רמת החרדה לאפס, ואפילו לאפשר לנו להיחשף ליופי שחולף תדיר מול עינינו.

אם יש ספק, אין ספק?..

דבורת עץ

דבורת עץ, פרוותית ולא תוקפנית

לא מזמן ראיתי בפייסבוק מישהו שמתגאה בכך שהוא תפס "דבור ענקי". הסתכלתי בעצב על התמונה שהוא העלה, וזיהיתי דבורת עץ (Xylocopa) שהייתה פעם יפה ומרשימה – לפחות עד שהוא שיפד אותה על קקטוס ותיעד את המעשה ה"הרואי". מאז גיליתי שזאת טעות נפוצה למדי: למרות שהדבורים האלה לא דומות לדבור כלל וכלל, אנשים רבים מתבלבלים ביניהם. כנראה שהם נותנים לפחד להשתלט ולא טורחים להסתכל. הם מחליטים שאם זה גדול ומזמזם, זה "דבור".

אז לכל התוהים: "דבור" הוא כינויה של הצרעה המזרחית, שצבע גופה חום, כמעט קירח, היא ידועה כתוקפנית ועקיצתה מכאיבה. דבורי העץ, לעומתה, לא רק חמודות מאד במראה, הן גם לא אגרסיביות, לא יתקפו ואף לא יביעו בכם עניין כל עוד לא תנסו לתפוס אותן.

יש לי 7 ליטר דם בגוף. זה מספיק ליתוש ענק?

זבוב טיפולה

זבוב טיפולה. לא עוקץ, לא מזיק.

על היצורים הבאים שמעתי הרבה שמועות. רוב האנשים חושבים שאלה יתושי ענק רוחשי רעה, שרק מחכים לסעודה הגונה. אמא שלי הייתה קצת יותר יצירתית, וכשהייתי קטנה היא סיפרה לי שזה ארינמל.

אז זה לא ארינמל, ולא יתוש, והכי חשוב – הוא לא עוקץ! זבובי הטיפולה אמנם דומים ליתושים, אך אינם מאותה משפחה. בני משפחת הטיפולתיים (Tipulidae) צמחוניים, לא מזיקים, ולא מוצצים דם – לא הזכרים ולא הנקבות. קל לזהות אותם לפי הרגליים הארוכות והשבריריות. זבוב הטיפולה אוהב מקומות לחים, מוארים, עם צמחיה, אבל לעיתים קרובות המסכן טועה בדרכו ומוצא את עצמו בבתים שלכם. אז עכשיו כשאתם יודעים שהוא לא מזיק, אפשר להוציא אותו החוצה בעדינות בלי לחשוש, או לכבות את האורות ולחכות שיצא בעצמו.

לפחד אפילו מזבוב

דבורני עין-פסים

דבורני עין-פסים. רק "נראה כמו".

אחרונים חביבים הם בני משפחת הרחפניים (Syrphidae). אלה יצורים מופלאים, ושלושה דברים חשובים עומדים לזכותם: קודם כל, הם מאביקים מצוינים; שנית, הם חסרי עוקץ, ואינם יכולים להזיק לנו; ושלישית, הם לרוב יפהפיים (לפחות בעיני). הרחפנים ידועים כחקיינים מוכשרים של דבורי דבש וצרעות, ואפילו דבורי בומבוס (זו ללא ספק החקיינית החביבה עלי). זבובי הרחף משתמשים בתחפושת כדי להרתיע בעלי חיים שמסתמכים בעיקר על מערכת הראייה, כמו ציפורים שעלולות להפוך אותם לארוחה מזינה. בדרך, הם מצליחים להרתיע בעל חיים נוסף שנסמך בעיקר על חוש הראייה – האדם. אבל מבט חטוף מספיק כדי לזהות שמדובר בזבוב – ניתן לראות בבירור שהמחושים שלהם קצרים מאד, ושיש להם רק זוג כנפיים אחד.

אבל מה אם זה באמת צרעה/דבורה/יתוש?

בוא נגיד את זה ככה: לרוב, אין באמת סיבה לפחד, ובטח שלא להיכנס לפאניקה. אני בהחלט לא ממליצה לכם להכניס את היד לקן צרעות, וגם לא להתקרב לאחד (הביטוי "קן צרעות" בכל זאת לא תלוש מהמציאות). אבל אם אתם סתם מטיילים בשדה או יושבים בבית, ומגיע אליכם "אורח", כל עוד תתעסקו בשלכם, הוא יתעסק בשלו. ובקשר ליתושים… אפשר, ואף רצוי, ללכת מכות עם נמרים אסיתיים. תגידו שאני הרשיתי.

פורסם בקטגוריה בעלי חיים, חרקים | עם התגים , , , , , | 2 תגובות

אנשים של שחור ולבן: גארי יורובסקי

ביקורת שפויה שאנשים מפחדים לכתוב, וגם – למה אני אוכלת חסה.

לא מזמן יצא לי לראות את ההרצאה הויראלית של גארי יורובסקי, תחת הכותרת "הנאום הטוב ביותר שתשמעו אי פעם". חברים (שאינם פעילים למען בעלי חיים דווקא) הפצירו בי לצפות בהרצאה, אולי בגלל שהם יודעים שאני צמחונית מטעמי מצפון, או שאני מתחלחלת בכל פעם שמרצה מראה לנו תמונה של חתול עם אלקטרודה תקועה במוח (סליחה באמת). מפאת קוצר זמן דחיתי את העניין שוב ושוב, ובינתיים הקליפ המדובר המשיך להגיע אלי ממקורות שונים. בסוף נשברתי – פיניתי שעתיים מהחיים וישבתי לצפות.

ראשית אני חייבת לציין שאני מעריכה מאד את יורובסקי. אין לי ספק שמדובר באדם עם ראש על הכתפיים, באיש עקרונות אמיץ ונועז. הוא גם נואם כריזמתי, ולא חסר לו כישרון שיווקי: הדבר הראשון שהוא עושה הוא לזעזע את הקהל (בסרטונים מחרידים שאני אישית לא מסוגלת לצפות בהם), ואז, כשהצופים נוחים יותר לריקוע, הוא מפיל עליהם את האידאולוגיה שלו.

דבר נוסף שעומד לזכותו: בעיקרון, הוא צודק. הפכנו את בעלי החיים לסחורות. אנו מייצרים אותם בהמונים, מחזיקים אותם בתנאים מחרידים, גורמים להם לכאב, לסבל, למצוקה אין קץ – ואז רוצחים אותם בעינויים. יותר גרוע מזה – אנחנו מעלימים עין. מייפים את הדברים. מדחיקים. אני מסכימה בהחלט – אנחנו צריכים להפסיק לשקר לעצמנו. לחתור לאמת. וזו בדיוק הסיבה שאני רוצה להעלות את נקודות התורפה ב"נאום הטוב ביותר" הזה.

הוא מציג את הדברים בצורה חד משמעית להחריד. נכון, ברור שכל אדם שמנסה להציג טענה יציג את הצד שלו – אבל זה בכל זאת חורה לי. למשל, הוא מתייחס לכל ניצול של עולם החי כאסור בתכלית האיסור. אני חייבת לציין שאני לא רואה בכוס תה עם דבש ניצול מחפיר של דבורים. עם כל הכבוד, ועם כל המורכבות של בעלי החיים המדהימים האלה, אני לא חושבת ש"רע" לדבורה בכוורת המלאכותית. והאם יש לנו או אין לנו זכות לקחת לה את הדבש? מה זו זכות? מי נותן או לוקח אותה? מה זה צדק בכלל, ומי אמר שהוא קיים בטבע?

חלק מהטענות שלו נכונות, אך חסרות פשר. מדוע הטענה "האדם הוא בעל החיים היחיד שניזון בבגרות מחלב, ועוד מזה של בעל חיים אחר" אמורה לזעזע אותי? האדם הוא גם בעל החיים היחיד שמתשמש בשפה תחבירית, היחיד שקופץ ממטוסים להנאתו, או במילים של סטטוס מוצלח שקראתי: "אנחנו גם בעל החיים היחיד שיש לו עוגיות".

 הוא סותר את עצמו. בהתחלה הוא מנסה לשכנע אותנו שהאדם צמחוני, בגלל צורת הלסת שלו שנעה לצדדים, ולא למעלה-למטה. נכון, יש לנו לסתות טוחנות, אבל האדם הוא עדיין אוכל-כל (וכל מי שאכל ממתקים רוסיים זולים אי פעם יודע עד כמה זה נכון). בהמשך ההרצאה, יורובסקי אומר לנו שהוא האכיל את הכלב שלו במזון צמחוני, ולמרות שוטרינרים הזדעזעו מכך, הוא נשבע לנו שבריאותו של הכלב לא נפגעה והוא נפטר בשיבה טובה, אחרי שנים של אכילת מזון צמחוני. אבל אדון יורובסקי, הלסתות של הכלב זזות למעלה-למטה. הן מתמחות בקריעת בשר. אם מבנה הלסת הוא מבחינתך אינדיקציה למה שבעל החיים צריך לאכול, הרשה לכלב לאכול לפי צרכו.

הוא מסלף את האמת (פה אפשר להגיד על טעם ועל ריח – אבל בכל זאת): בחצי השעה האחרונה של ההרצאה, יורובסקי מנסה לשכנע אותנו שאוכל טבעוני זה טעים, ומוכר כמו רוכל בשוק תחליפי בשר, חלב וביצים מסוגים שונים. אז אולי חלק מהדברים האלה טעימים. אבל לומר שיש לזה בדיוק אותו טעם? לומר שטבעונים "לא מוותרים על כלום"? אגב, החלק הזה בהרצאה לא תקף אוניברסאלית. המוצרים שהוא מראה לא נמכרים בארץ, ותחליפי הבשר בארץ יקרים להחריד, למרות שיורובסקי טוען שזו מיסקונספציה.

הוא מתחמק מנושאים בעיתיים. יורובסקי מדבר על זכויות בעלי חיים ועל ניצולם למזון וללבוש, אבל נמנע מלהתייחס לנושא של ניסיוים בבעלי חיים. לו הייתי יכולה לשאול אותו שאלה אחת, הייתי שואלת את שאלת המחץ שכל מתנגד לניסויים בבעלי חיים נתקל בה בסופו של דבר: האם תימנע מלהשתמש בתרופות במצב של חיים או מוות, רק בגלל שהן נוסו על בעלי חיים? (אני לא מכירה תרופות שלא נוסו על בעלי חיים – הדבר מחוייב על פי חוק). ייתכן שבמקרה של יורובסקי התשובה היא באמת כן. אבל אם כך המצב, אני רוצה לשמוע אותו אומר זאת.

אז שוב, חשוב לי להדגיש שהצדק עמו. בני האדם גורמים להרבה סבל מיותר. הם משקרים לעצמם כשהם קונים אריזה של שניצלים שמציגה תרנגולת מחייכת. הם משקרים לעצמם כשהם יוצרים דיסוציאציה בין המזון לבעל החיים באמצעות השפה. רוב האנשים לא מסוגלים לחשוב על אכילת כלב, חתול, או כל בעל חיים אחר שלא הוצג להם בילדותם כמזון, בשם שונה כמובן. זו אינה התרנגולת טובת הכרבולת שמטילה לכם ביצים טריות, זה "עוף". זאת לא הפרה היפה שנותנת חלב, זה "המבורגר".

עם זאת חשוב לי לציין שאני לא רואה את הדברים בצורה כל כך חד משמעית. אני לא רואה משהו פסול באכילת בעלי חיים לכשעצמה. הבעיה היא ב"תעשיית" הבשר (ויתר התעשיות שמנצלות בעלי חיים), כלומר, בהתייחסות לבעלי החיים כאל סחורות. אם היינו צדים והורגים את האוכל שלנו בעצמנו, כמו מארק צוקרברג שזיעזע את העולם, ייתכן שלא הייתה לי התנגדות לאכילת בשר. לא היינו משעבדים את בעלי החיים. לא היינו גורמים לסבל ומוות בקנה מידה של היום. בכל זאת, אף אחד לא זועק שהנמר שטורף אנטילופה בנשיונאל ג'אוגרפיק אינו מוסרי.

פורסם בקטגוריה בעלי חיים, בריאות, זכויות בעלי חיים | עם התגים , , , , , | 39 תגובות

נפלאות ההאנגאובר – חלק א'

"מה הסיכוי שתתעורר מחובק לאסיר מס' 78564"? מתחצפת אלי מודעת פרסומת בתחנת האוטובוס. המודעה הזאת היא חלק מקמפיין מטעם ענף הבירה, ביחד עם העמוד "שתו בשכל" בפייסבוק שקורא לכם לספר סיפורי אלכוהול מביכים על עצמכם, ופרסומים נוספים שמאיימים – אם תשתו בחוסר אחריות, משהו נורא יקרה.

"ענף הבירה", למי שתוהה, הוא גוף שנמצא בחסות איגוד תעשיות המזון של התאחדות התעשיינים. תפקידו: לקדם את האינטרסים של שוק הבירה. ומה פתאום שתייה אחראית היא אינטרס של שוק הבירה? ניחוש פראי בנוגע לרציונאל (ואתם מוזמנים להעלות סברות אחרות): הבירה התמימה, עם אחוז אלכוהול נמוך בהשוואה למשקאות אלכוהוליים אחרים, כמעט נכנסת לקטגוריה של משקאות קלים. אנחנו שותים אותה בכל מקום – בארוחת ערב, על חוף הים, ובפאב עם חברים. "שתו באחריות", זועק הקמפיין, אבל אף אחד לא אומר לכם איך לעזאזל עושים את זה. ורוב האנשים לא באמת יודעים איך, אבל כולם יודעים ש-5% אלכוהול זה פחות מ-40%, והרי לכם סיבה מספיק טובה כדי לשתות בירה. באחריות.

בחלק ב' של הפוסט לא אעסוק ישירות ב"שתיה אחראית", אלא אספר לכם מה זה בדיוק האנגאובר, מה גורם לו ואיך אפשר לצמצם את התופעה. ולא, זה לא הולך לשרת את האינטרסים של שום ענף, אולי פרט לזה שאתם יושבים עליו כרגע.

פורסם בקטגוריה בריאות, כללי | עם התגים , | כתיבת תגובה

נפלאות ההאנגאובר – חלק ב'


נזקי האלכוהולכנראה שהמסיבה אתמול הייתה מוצלחת במיוחד, כי אתם לא זוכרים כלום. מה שכן, עכשיו אתם משלמים את המחיר: מתפוצץ לכם הראש, יש לכם בחילה, אתם גמורים מעייפות, ולמרות שתכננתם לישון עד 4 אחה"צ, נאלצתם לקום אחרי כמה שעות מרוב צמא. כל הזמן אומרים לנו "לשתות בשכל", אבל אף אחד לא באמת אומר איך. ובשביל באמת להבין את ה"איך", צריך להבין את ה"למה".

אז מה זה בעצם האנגאובר?

המונח הלועזי הרשמי להאנגאובר הוא veisalgia: שילוב של המילים Kveis שפירושה משהו בסגנון 'חוסר נוחות אחרי הוללות' בנרווגית, ו-algia שפירושה 'כאב' ביוונית. הסימפטומים הנפוצים ביותר הם כאב ראש, עייפות והתייבשות. בנוסף לזה, רבים סובלים מבחילה, רגישות לרעש ואור, חולשה, חרדה, קשיי ריכוז והפרעות בשינה.

התייבשות

אתם יושבים בפאב, שותים כמה בירות, ומתישהו אחרי זמן סביר יחסית אתם חייבים להשתין. הולכים, חוזרים, מדברים עוד כמה דקות, ו… שוב פיפי. בסופו של דבר אתם מוצאים את עצמכם רצים לשירותים כל רבע שעה. הסיבה פשוטה: ברגע שהאלכוהול נכנס למחזור הדם, הוא גורם לבלוטת יותרת המוח (ההיפופיזה) לעכב את ייצור הוסופרסין (vasopressin) – הורמון נוגד השתנה. בלי ההורמון הזה, הכליות מעבירות את המים שמגיעים אליהן ישירות לשלפוחית, במקום שיספגו בגוף. בקיצור, האלכוהול משתן.

לעיכוב הוסופרסין יש תפקיד חשוב. האלכוהול, כידוע, הוא רעל, והגוף עושה כמיטב יכולתו כדי לסלק אותו מהמערכת. הבעיה היא שבדרך אנחנו מאבדים נוזלים חיוניים, בכמויות מרשימות ממש: על כל 250 מ"ל של משקה אלכוהולי, הגוף פולט בין 800-1000 מ"ל מים – פי 4 יותר ממה שהכנסנו לגוף.

בבוקר שלמחרת, הגוף שלכם זועק למים. הוא גם מנסה לדאוג לאיברים החיוניים ע"י כך שהוא "גונב" מים מהמוח. כתוצאה מכך נפח המוח יורד, ורקמת החיבור בינו לבין הגולגולת נמתחת. או כמו שאנחנו קוראים לזה: כאב ראש.

עייפות

פרט לנוזלים, ההשתנה התכופה מסלקת מהגוף גם מלחים, מגנזיום ואשלגן, שחיוניים לתפקוד תקין של התאים, השרירים ומערכת העצבים. כשרמות הנתרן והאשלגן נמוכות מידי, אנחנו עלולים לסבול מכאב ראש, בחילה ועייפות. בנוסף, האלכוהול מפרק את אספקת הגליקוגן בכבד. הגליקוגן שהופך לגלוקוז נשלח אל מחוץ לגוף דרך השתן. גלוקוז הוא החומר ממנו ניזונים התאים בגופינו, והמחסור בו יכול להסביר את החולשה והעייפות שחשים ביום שלמחרת.

רעלים

בעיה נוספת: במהלך פירוק האלכוהול בגוף, נוצר חומר מסוכן יותר מהאלכוהול עצמו – אצטלדהיד (Acetaldehyde). הכבד מפרק אותו, אבל כשצורכים כמויות גדולות של אלכוהול הוא לא מצליח לעמוד בקצב. בזמן שהוא ממשיך לייצר את האנזימים הדרושים לפירוקו, האצטלדהיד מצטבר בגוף, וגורם לכאבי ראש והקאות. נשים רגישות יותר לאלכוהול מגברים לא רק בגלל שמשקלן נמוך יותר, אלא בגלל שמראש יש להם פחות מהאנזימים שמפרקים את האצטלדהיד.

למה אסור לערבב?

סוגים שונים של משקאות אלכוהוליים מכילים רעלנים שונים, שהם תוצרי לוואי של התסיסה, ולכן גורמים לסימפטומים חמורים יותר או פחות. הכמות הגדולה ביותר של רעלנים נמצאת ביין אדום ובמיני אלכוהול כהים כמו ברנדי. השילוב בין סוגי רעלנים שונים עלול לגרום להאנגאובר חמור במיוחד. בנוסף, הקרבוניזציה של הבירה (או כמו שאתם קוראים לזה – קצף) מזרזת את ספיגת האלכוהול. כשאתם שותים בירה ואז משקה אלכוהולי אחר, לגוף יש אפילו פחות זמן מהרגיל לעבד את הרעלים.

לחיים

איך אפשר למנוע את זה?

חומרת ההאנגאובר תלויה כמובן בכמות השתייה, אך גם בגורמים נוספים כמו מחסור בשינה, שתייה על קיבה ריקה, מחסור קודם בנוזלים, ומצבכם הבריאותי באופן כללי. הנה מה שעליכם לעשות כדי למנוע חלק גדול מאד מההאנגאובר:

  • לשתות הרבה מים. רוב הסימפטומים של ההאנגאובר נגרמים מההתייבשות. הכמות המומלצת היא כוס מים לכל מנה של משקה (מנה יכולה להיות בקבוק בירה, כוס יין, או שוט וויסקי). נכון, זה נשמע כמו הרבה, אבל תודו – בדרך כלל כשיש אלכוהול, אתם לא שותים בכלל.
  • לא לשתות על בטן ריקה
  • לא לשתות כשאתם חולים, או עייפים מאד.
  • לא לערבב

ואם כבר מאוחר מידי?

  • שוב – מומלץ לשתות הרבה מים.
  • לנוח הרבה
  • להימנע ממשקאות כמו קפה, שמשתנים אף הם.

ועכשיו כשאתם יודעים את כל זה, אתם יכולים "לשתות בשכל". אתם יכולים גם לא, זה ההאנגאובר (והשכל) שלכם.

רוב המידע שנדרש לכתיבת הפוסט לקוח מהאתר הנפלא howstuffworks.com

פורסם בקטגוריה בריאות, מדע | עם התגים , | כתיבת תגובה