"אתגר 22+": למה כן, למה לא.

"אתגר 22+" הוא פרויקט מחושב ומושקע. יש שגם יאמרו סוחף. אני יצאתי ממנו טבעונית יותר, אבל לפני הזמן. מסתבר שהאתגר האמיתי הוא להישאר בסביבה שמתייגת אותך כ"לא מוסרית".

אולי יצא לכם לשמוע את השם "אתגר 22", או לראות בפייסבוק תמונות פרופיל שסמל האתגר מתנוסס עליהן בגאווה. מדובר בקבוצות תמיכה שמתנהלות בפייסבוק, ומטרתן לעזור למשתתפים לעבור לתזונה טבעונית, תוך מתן מענה על שאלות הקשורות להסתגלות לאורח החיים החדש – החל מבניית התפריט, קניות ובישולים, ועד התמודדות עם ביקורת מצד המשפחה והסביבה.

במהלך השנה האחרונה שמעתי על יותר ויותר אנשים שמתנסים באתגר. כשהתזמון היה נכון, נכנסתי לבדוק את העניין בעצמי. המניע שלי היה כפול: מצד אחד, סקרנות אנתרופולוגית, ומצד שני, הרצון להיגמל מהתלות הקולינארית שלי במוצרי חלב ולהכניס דברים חדשים למקרר. כאכלנית בררנית, וכמישהי שרוב התזונה שלה מבוססת על קמח לבן וגבינות עתירות שומן, זה באמת היה נראה כאתגר לא פשוט. אבל מה לעשות שאני מחבבת פרות בצורה קצת שונה מהקהל שפוקד את אל גאוצ'ו.

kx90rxz

אז ככה זה עובד: האתגר עצמו נמשך 22 יום, כפי שאפשר להסיק משמו. כל חודש נפתחות 2-3 קבוצות. ההצטרפות פשוטה – נרשמים באתר של אנונימוס, וכבר יצרפו אתכם לקבוצה של האתגר הקרוב. לכל קבוצה מצטרפים כ-200 נרשמים, לצד כ-50 מדריכים.

המדריכים משדרים פתיחות וקבלה של כולם, ויש אפילו קבוצות מקבילות לאנשים שרוצים לעבור לצמחונות בלבד. אבל בשורה התחתונה, האקסיומה של כל הקבוצות האלה היא שצריכת מוצרים מהחי היא לא מוסרית. ההנחה הזו אוטומטית מציבה את כל המצטרפים החדשים במעמד של חוטאים, ששואפים לשנות את דרכם הסוררת.

כל העניין מתחיל בצורה די חכמה ומוצלחת, ואני חייבת לומר שהתרשמתי מכך לטובה. הקבוצות נפתחות כשבועיים לפני תחילת האתגר, כדי לאפשר לאנשים להפסיק לצרוך מוצרים מהחי בצורה הדרגתית, ולהיערך עם הקניות. עם תחילת האתגר המשתתפים מתבקשים להפסיק לצרוך מוצרים מן החי, והם מוזמנים לשתף את חברי הקבוצה בכל מה שקשור לאתגר.

כדי לחוות את החוויה במלואה, החלטתי להיות משתתפת פעילה. קניתי מוצרים שלא נכנסו אלי הביתה מעולם, אכלתי חביתות מקמח עדשים וחומוס, הקפצתי טופו, אפיתי עוגיות טבעוניות ואפילו הכנתי גבינת קשיו ביתית. שיתפתי את הקבוצה בכל שלב, בהצלחות ובכשלונות. שיתפתי אותם אפילו באסון הקולינארי שהתרחש אחרי שקניתי את הסוג הלא נכון של טופו, וניסיתי להפוך אותו למשהו שאמור לחקות ביצה מקושקשת (אל תנסו את זה בבית). המדריכים וחברי הקבוצה תומכים, מפרגנים, עוזרים ומייעצים – תענוג. אבל כמו בכל דבר טוב, לא הכל דבש, סליחה, סילאן.

כמובן שאחת מהסיבות שהאתגר הוא אתגר, היא מפני שרוב המשתתפים מנסים להפסיק לצרוך דברים שערבים לחיכם. חלק מהמתחילים, כשהם עוברים לטבעונות לראשונה בחייהם, לא יכולים לסבול את העובדה שהם מסתכלים על בשר ורואים אוכל. הם חייבים לעשות למזון מהחי הזרה, באופן שמזכיר את הטכניקות של "התפוז המכני": הם מכריחים את עצמם לצפות בסרטוני זוועות של שחיטה ומשקים תעשיתיים, כדי לחרוט את המראות הנוראים במוחם ולחסל את הדיסוננס הקוגניטיבי. בפעם הבאה שהם יסתכלו על בשר, מראות הזוועה יצופו ויעלו, עד לכדי מצב שהם יחושו בחילה פיזית. שבוע לתוך האתגר, מתחילים להופיע בקבוצה פוסטים מהסוג הזה. אבל זה לא מה ששבר אותי.

200 אנשים שנרשמו לאתגר זה לא מעט, ולא כולם חושבים בתבניות של הכל או כלום. מידי פעם מישהו מעלה תהייה: האם זה בסדר לאכול מוצרים מהחי פעם בכמה זמן? האם זה באמת משנה אם זה 100% או 99%? מה אם אני בחתונה והאוכל כבר שם? מיד קופצים כל המדריכים ומסבירים מדוע זה לא מוסרי גם אם אוכלים פעם בשנה, תוך שהם תמיד מוסיפים שהם מעוניינים לשמוע את דעתו של הכותב – אך אם הוא מסביר את עצמו, התוצאה זהה: שוב כולם קופצים וחורצים את הדין באופן חד משמעי. לאחד המשתתפים כתבתי שיעשה מה שהוא מרגיש לנכון, ושאני אישית רואה ערך גם בצמצום צריכת המוצרים מהחי. הצנזורה לא בוששה לבוא. נמחקתי, ואחת המדריכות שלחה לי הודעה פרטית כדי להסביר שעברתי על התקנון. אסור לעודד בשום אופן צריכת מוצרים מן החי. וכנגזרת, אסור גם להגיד לאנשים שפחות מ-100% זה גם בסדר. נו טוב.

אז הבנתי לאן הרוח נושבת. פרשתי מהקבוצה אחרי שבועיים של פעילות, והמשכתי באתגר לבד. האמת היא שהשינוי בתפריט בא לי ממש בקלות. האתגר האמיתי היה להישאר במקום שבו אני מתוייגת כ"לא מוסרית" רק בגלל שאני רואה את הדברים בצורה שונה. קשה לי כשאומרים לי שמקבלים את דעותיי, אבל בפועל ממהרים לפסול אותן מבלי לאפשר דיון.

אבל בכל זאת, הקבוצה עזרה לי מאד להיפטר סוף סוף ממוצרי חלב, לגוון את התפריט, ולפתח בדרך איזו תת-מומחיות בטופו. אפילו יצא לי ריזוטו עם שמנת קשיו ביתית שהעיף לי את המוח, וגיליתי שהרבה יותר טעים לי לאכול חביתת עדשים מחביתה שעשויה מביצים. אז אני את המטרות שלי השגתי. ולמרות שלא שרדתי שלושה שבועות בקבוצה, אני ממליצה למי שרוצה להציץ לעולם הטבעונות להצטרף לאתגר, כחוויה אנתרופולוגית וקולינרית. רק בבקשה מכם, אל תהפכו את זה לדת.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, בעלי חיים, בריאות, זכויות בעלי חיים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s